כאמור לעיל', ישנה חשיבות רבה לייצוג על ידי עו"ד פלילי בפני וועדת שחרורים | ועדת שליש, שכן העלאת הטענות הנכונות עשויה להגדיל את הסיכויים לשחרור באופן משמעותי. להלן מצורף תקציר חלקי של השיקולים שלפיהם תיקבע עמדת היועץ המשפטי לממשלה בועדת השחרורים, כפי שנלקחו מהנחיה מס' 12.1 להנחיות פרקליט המדינה:

השיקולים שלפיהם תיקבע עמדת בא כוח היועץ המשפטי לממשלה בוועדת השחרורים:

1. שיקום האסיר: יש לבחון קיומן של ראיות מנהליות המלמדות כי האסיר למד את חלקו וקיים סיכוי סביר לשיקומו. על שיקומו של האסיר ניתן ללמוד מהתנהגותו במהלך שהותו בבית הסוהר. בנוסף, יש לבחון מהי התמונה המצטיירת מחוות הדעת שניתנו על ידי שירות המבחן והרשות לשיקום האסיר.

2. מסוכנות: מסוכנותו של האסיר היא שיקול מרכזי אליו יש להתייחס בהופעה בפני ועדת השחרורים. יש לבחון מהו הסיכוי, על סמך מכלול הנסיבות והמידע שיש אודות האסיר הספציפי, שהוא לא ישוב לפעילות עבריינית ויסכן את הציבור בה ישוחרר ברישיון.  

3. מהות העבירה: סוג העבירה בה הורשע האסיר, חומרתה הנגזרת מהאופי הפסול הטבוע בה, תוצאותיה, היקפה והנסיבות בה נעברה. 

4. כתבי אישום תלויים ועומדים: יש לבקש ולהדגיש בפני ועדת השחרורים כי עליה ליתן את המשקל המתאים לקיומם של תיקים תלויים ועומדים, לתוכנם של כתבי אישום אלה, לנסיבות ביצוע העבירה ולתוצאותיה.

5. הרשעות קודמות: עברו הפלילי של האסיר רלוונטי ככלל, ובפרט כאשר מדובר בעבירות מהסוג שבגינו הוא מרצה את עונש המאסר הנוכחי. 

6. התנהגות במהלך תקופת המאסר: התנהגות טובה בבית הסוהר מהווה תנאי מקדמי לשחרור מוקדם ממאסר, אך לא די בה. 

7. עבירות מין ואלימות: יש לוודא כי יובאו בפני הוועדה חוות דעת טיפוליות לגבי אסיר המרצה עונש מאסר בגין עבירות אלה.

8. דיונים קודמים בפני ועדת השחרורים: אסיר שעניינו נדון בעבר על ידי ועדת השחרורים ולא שוחרר ברישיון, יש לבדוק מה היו נימוקי הוועדה שלא לשחררו והאם נימוקים אלה עודם עומדים בעינם. 

9. שיקולים כלליים: על ועדת השחרורים לשקול שיקולים של אינטרס הציבור והמשקל שיינתן לאינטרס הציבור יפחת ככל שגדל חלקו של עונש המאסר שריצה האסיר מעונש המאסר שהוטל עליו.