נהיגה בשכרות

אכיפת איסור הנהיגה בשכרות מתבצעת באופן מוגבר, בגלוי ובסמוי, במיוחד באזורי בילוי ובקרבתם. משטרת ישראל מפעילה מחסומי בידוק יזומים וסיורים בניידות סמויות כדי לאתר נהגים החשודים כנוהגים תחת השפעת אלכוהול. חקירת המשטרה בעבירה זו מורכבת ממספר שלבים עיקריים, שנועדו לבסס ראיות להוכחת שכרותו של הנהג:

עיכוב ותצפית ראשונית:

בשלב ראשון, אם עולה חשד שנהג מצוי בגילופין (למשל ריח אלכוהול חזק, התנהגות מבולבלת או עבירת תנועה שבוצעה), השוטר עוצר את הנהג ומבצע תצפית והתרשמות ראשונית. נהגים כאלה יתושאלו בשאלות כלליות ויתבקשו לבצע מבחני ביצוע (הנכללים ב"טופס בדיקת מאפיינים"), כגון עמידה יציבה, הליכה בקו ישר ונגיעה באצבע לאף. תוצאות מבחן המאפיינים מסייעות למשטרה להעריך השפעת אלכוהול על הנהג, ואף ישמשו כראיה נוספת אם בדיקת הינשוף המאוחרת תיכשל או תיפסל. יצוין כי שוטר חייב ליידע את הנהג בתום בדיקת המאפיינים אם נכשל בה, ולאפשר לו זכות להיוועץ בעורך דין לפני המשך הבדיקות. יודגש גם כי לנהג זכות שלא להשיב לשאלות המפלילות ולא לבצע מיוזמתו פעולות בבדיקת המאפיינים – סירוב לשתף פעולה בשלב זה כשלעצמו אינו מהווה עבירה ואינו מקים חזקה של נהיגה בשכרות.

בדיקת נשיפון (בדיקת סינון ראשונית):

בהיעדר סתירה לחשד הראשוני, השוטר רשאי לדרוש מהנהג לנשוף למכשיר נשיפה קטן המכונה "נשיפון". זהו מכשיר ידני שנותן אינדיקציה ראשונית להמצאות אלכוהול בגוף הנהג. בדיקת הנשיפון אינה מדויקת ואינה קבילה כראיה בבית המשפט – המכשיר אינו מפיק פלט מדויק אלא מציג אינדיקציה כללית. תכליתה בעיקר לסייע לשוטר להחליט אם יש צורך בבדיקה מדויקת יותר. חשוב לדעת: אין חובה חוקית על הנהג להסכים לבדיקת הנשיפון, וסירוב בשלב זה אינו מהווה עבירת סירוב, כמו גם אינו מקים חזקה שהנהג שסירב לבדיקה הינו שיכור. עם זאת, סירוב עשוי להגביר את חשדו של השוטר ולהוביל לבדיקות המשך באמצעים אחרים.

בדיקת ינשוף (בדיקת נשיפה כמותית):

במידה ותוצאות הנשיפון מצביעות על אלכוהול מעל המותר, או אם סיבות אחרות מבססות חשד סביר, תבוצע בדיקת "ינשוף" – בדיקת נשיפה במכשיר אלקטרוני מתקדם המסוגל למדוד באופן כמותי את ריכוז אדי האלכוהול באוויר ריאות הנהג . הנהג מתבקש לנשוף פעמיים למכשיר, בהפרש זמן קצר, עד לקבלת נפח אוויר מספיק בכל נשיפה . מכשיר הינשוף מנתח את דגימות האוויר באמצעות חיישנים טכנולוגיים ומפיק פלט מספרי – הן על גבי צג דיגיטלי והן בהדפסת נייר . תוצאת הבדיקה מצביעה על ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף של הנהג, והיא קבילה כראיה בבית המשפט להוכחת נהיגה בשכרות . לפי הנהלים, על ההפעלה להיות מוקפדת: יש לוודא שהנהג נמנע משתייה, עישון או הקאה במשך 15 דקות טרם הבדיקה, שהמכשיר כויל ב-24 השעות האחרונות, ושבוצע כהלכה הליך ההמתנה הנדרש בין עצירת הנהג לבדיקה . כמו כן, השוטר חייב לקבל את הסכמת הנהג לבדיקה ולהסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב . חשוב ביותר: סירוב להיבדק בינשוף שקול על פי החוק לעבירת נהיגה בשכרות – סירוב כזה מקים חזקת "נהיגה בשכרות" נגד הנהג, ועשוי להביא להרשעתו ולענישה כאילו נמצא שיכור בבדיקה. כלומר, משתלם לנהג לשתף פעולה בבדיקה זו, כי אי-הסכמה כמוה כהודאה במיוחס.

בדיקות דם או שתן (בנסיבות מיוחדות):

ברוב המכריע של המקרים נשענת האכיפה על בדיקת הינשוף. עם זאת, החוק מסמיך את המשטרה גם לקחת דגימת דם או שתן מהנהג לבדיקת אלכוהול או סמים, במיוחד אם קיים חשד לנהיגה תחת השפעת סמים או במקרים בהם לא ניתן לבצע בדיקת ינשוף (למשל כאשר הנהג פצוע ומפונה לבית חולים). בעבר התעוררו סוגיות משפטיות לגבי חוקיות בדיקות הדם ללא חקיקה מפורשת, אך החוק תוקן כדי להסדיר סמכות זו . כיום, דגימת דם או שתן עשויה לשמש ראיה חלופית או משלימה: למשל, דגימת דם יכולה לתת מדד מדויק של ריכוז האלכוהול (מ"ג אלכוהול למאה מ"ל דם), ודגימת שתן נחוצה לאיתור חומרים מסוכנים (סמים) בגוף הנהג. סירוב בלתי סביר למסור דגימת דם או שתן כאשר נדרש כדין יכול אף הוא להיחשב כסירוב לבדיקת שכרות לכל דבר ועניין. עם זאת, יש לציין שלצורך נטילת דם נדרשת הסכמה או צו, ובכל מקרה על הבדיקה להתבצע על ידי גורם רפואי מוסמך.

חקירת החשוד ורישום הודעה:

במידה והבדיקות המדעיות (ינשוף/דם) מצביעות על שכרות, הנהג לרוב יעוכב לתחנת המשטרה לחקירה רשמית תחת אזהרה. במהלך חקירת החשוד יישאל הנהג שאלות לגבי נסיבות הנהיגה, מתי, מה וכמה שתה, האם חש סימני שכרות, ועוד. מטרת החקירה לגבש תשתית ראייתית משלימה ולהוציא מהחשוד הודאה או הסברים (שלעתים עלולים להפליל אותו). חשוב להזכיר כי לחשוד עומדת הזכות לשמור על שתיקה בחקירה, כמו גם עומדת הזכות להיוועץ בעורך דין לפני מסירת גרסה. הדברים שהחשוד יאמר – או לא יאמר – יכולים להשפיע על סיכויי התיק בהמשך, ולכן ליווי משפטי מקצועי מוקדם הוא יקר ערך.