החזקת סמים לצריכה עצמית

לפי סעיף 7 לפקודת הסמים המסוכנים, כל אדם אשר מחזיק בסם מסוכן ללא היתר כדין – עובר עבירה פלילית. עם זאת, כאשר הכמות שנמצאת ברשותו נמוכה מהרף המוגדר בתקנות כ"שימוש עצמי", החוק רואה בכך עבירה פחות חמורה. לדוגמה: החזקת עד 15 גרם קנאביס תיחשב ברוב המקרים לצריכה עצמית. חשוב להדגיש כי ההגדרה המשפטית אינה תלויה רק בכמות אלא גם נסיבות המקרה, התנהגות החשוד, מקום ההחזקה ועוד, נבחנים כדי לקבוע את מטרת ההחזקה.

בישראל, פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג–1973 קובעת מהי הכמות המרבית של סם מסוים אשר החזקתו תיחשב כ"החזקה לשימוש עצמי". אם אדם נתפס עם כמות הנמוכה מהמוגדר לשימוש עצמי, ייתכן ויואשם בעבירה פחות חמורה. אם הכמות גבוהה יותר – ייתכן שיואשם בעבירה של החזקה שלא לשימוש עצמי, שהיא חמורה יותר וכוללת ענישה משמעותית יותר.

להלן הכמויות המוגדרות לצריכה עצמית, לפי סוגי סם נפוצים:

• קנאביס / חשיש – 15 גרם
  
  
• מריחואנה רפואית – 15 גרם (אם ללא רישיון)
  
  
• MDMA / אקסטזי – 3 גרם
  
  
• קוקאין – 0.3 גרם
  
  
• הרואין – 0.3 גרם
  
  
• LSD (אל אס די)  – 3 יחידות (טבליות / בולים)
  
  
• אמפטמין – 0.2 גרם
  
  
• מתאמפטמין – (Crystal Meth)2 גרם
  
  
• קטמין – 0.5 גרם
  
  

הערות חשובות:

1. הכמויות אינן קובעות באופן מוחלט – הן משמשות כקו מנחה. לעיתים גם כמות קטנה יותר עלולה להיחשב "שלא לשימוש עצמי" אם יש ראיות שמעידות על כוונה לסחר (כמו חלוקה למנות, כסף מזומן, ציוד שקילה וכו').
2. הכמויות מתייחסות לסם נטו – כלומר החומר הפעיל, לא כולל חומרי חיתוך או תוספות.
3. קיימים מקרים בהם תינתן עדיפות לשיקום או אי-העמדה לדין – בעיקר כאשר מדובר בקנאביס, בעבירה ראשונה, ובאדם ללא עבר פלילי.