שימוע לפני הגשת כתב אישום

הליך השימוע בעבירות מסוג פשע הוא אחד הכלים המרכזיים במשפט הפלילי הישראלי להגנה על זכויות החשוד בטרם יוגש נגדו כתב אישום. במסגרת הליך זה שולחת רשות התביעה לחשוד מכתב יידוע, אשר יכול להופיע בשני שלבים עיקריים: מכתב יידוע ראשון ומכתב יידוע שני. מכתבים אלו מעוגנים בעיקר בסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי, ומשקפים את האיזון בין סמכות התביעה לבין זכויות הפרט.

מכתב יידוע ראשון – מכתב יידוע ראשון נשלח לחשוד עם העברת תיק החקירה מהמשטרה לרשות התביעה – בד"כ לפרקליטות, שכן הליך שימוע הינו רלוונטי בעבירות מסוג פשע (אם כי לעיתים התביעה מאפשרת הליך שימוע גם בעבירות עוון חמורות), שרובן בסמכות הפרקליטות. מטרתו העיקרית של מכתב היידוע הראשון היא ליידע את החשוד כי עניינו נמצא כעת בבחינת גורם תביעתי, וכי קיימת אפשרות שיוגש נגדו כתב אישום.

בשלב זה, המכתב אינו מעיד בהכרח על החלטה סופית של רשות התביעה, אלא על תחילת תהליך בחינה משפטית של הראיות. לצד ההודעה, ניתנת לחשוד האפשרות לפנות לתביעה בבקשה לעיין בחומרי החקירה, ובמקרים מסוימים אף להעלות טענות ראשוניות. מכתב זה מבטא את עקרון השקיפות ומאפשר לחשוד להיערך מבעוד מועד, לרוב בסיוע ייצוג משפטי.

מכתב יידוע שני – מכתב יידוע שני נשלח כאשר התביעה סבורה, לאחר בחינת חומר הראיות, כי קיימת תשתית ראייתית מספקת וכי יש מקום להעמיד את החשוד לדין. מכתב זה מהווה הודעה על כוונה להגיש כתב אישום, והוא מקנה לחשוד זכות מהותית: הזכות לשימוע.

במסגרת השימוע רשאי החשוד, באמצעות בא כוחו, להציג טענות משפטיות, ראייתיות וציבוריות אשר עשויות לשכנע את הפרקליטות להימנע מהגשת כתב אישום, לשנות את סעיפי האישום, או לסגור את התיק בעילה כזו או אחרת. השימוע מהווה שלב קריטי שבו נשקלות טענות ההגנה טרם קבלת החלטה סופית.

חשיבותם של מכתבי היידוע – למכתבי היידוע חשיבות רבה בהגנה על זכויות החשוד ובהבטחת הליך פלילי הוגן. הם מאפשרים לחשוד להשמיע את קולו עוד בטרם הפיכת החשד לכתב אישום פומבי, שעלול להסב לו נזק כבד לשמו הטוב, לחירותו ולחייו האישיים והמקצועיים.

מן העבר השני, מכתבי היידוע אינם מגבילים את שיקול דעתה של הפרקליטות, אלא מחזקים את אמון הציבור בהליך קבלת ההחלטות, בכך שהם מבטיחים בחינה זהירה, שקופה ומאוזנת של חומר הראיות.