עיקרון יסוד במשפט הפלילי הוא, כי נדרשת מהתביעה מידת הוכחה כדי שכנועו של בית המשפט מעבר לכל ספק סביר בדבר אשמתו של נאשם, על מנת להרשיעו, וזאת, בשונה מהמשפט האזרחי  בו ההכרעה מבוססת על פי מאזן הסתברויות, לטובת צד זה או אחר.

אמת המידה המחמירה, לפיה לא מרשיעים בפליליים אלא אם כן יש ראיות לאשמה שמידתן מעבר לכל ספק סביר, נובעת מחומרתה היתרה של ההרשעה בפלילים, המלווה בענישה קשה ובתיוג חברתי שלילי. כמו כן, אמת מידה זו, משקפת את חזקת החפות, וכן  את תפיסתו של הרמב"ם כי "יותר טוב ויותר ראוי לפטור אלף חוטאים, מלהרוג נקי אחד ביום מן הימים"

קיים קושי מסוים בלכמת את המונח "ספק סביר", שכן כל תרחיש יכול להיכנס למתחם הסבירות, עם זאת, הפסיקה מגדירה את המונח "ספק סביר", כספק הסתברותי אמיתי שמעוגן בחומר הראיות, ולא כספק תיאורטי גרידא.

הסבר נוסף על טיבו של "הספק הסביר" נמצא בפסק דין בן-ארי, בדברי השופט אור: "אשר לקיומו של ספק סביר, הרי שמקום בו מתעורר ספק לגבי גרסה מרשיעה, אשר הוא ספק ממשי ורציונלי המעוגן בעובדות המקרה [..], אין די באפשרות תיאורטית, המעוגנת אך בספקולציות או בהשערות, אשר אינן נתמכות בראיות […]". דנ"פ 3391/95 בן ארי נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(2) 377, 437.

במקרים המתאימים, עורך דין פלילי מנוסה ישאף לשכנע את בית המשפט בכך שיש ספק סביר באשר לאשמתו של הנאשם, ובכך ינסה להוביל לזיכוי בתיק.