גרימת חבלה חמורה
עבירת גרימת חבלה חמורה, הינה עבירה חמורה ביותר הנושאת בחובה ענישה כבדה. סעיף 333 לחוק העונשין קובע את האיסור על גרימת חבלה חמורה, להלן: החובל בחברו חבלה חמורה שלא כדין, דינו – מאסר שבע שנים", כלומר אדם שפוצע או גורם חבלה גופנית חמורה לאדם אחר שלא כדין צפוי לעונש מאסר מרבי של 7 שנים.
החוק מגדיר במפורש מהי חבלה חמורה בסעיף ההגדרות: "חבלה אשר עולה כדי חבלה מסוכנת, או הפוגעת או עלולה לפגוע קשות או לתמיד בבריאות הנחבל או בנוחותו, או המגיעה כדי מום קבע או כדי פגיעת קבע או פגיעה קשה באחד האיברים, הקרומים או החושים החיצוניים או הפנימיים". במילים אחרות, חבלה חמורה היא פגיעה גופנית משמעותית במיוחד – כזו שגורמת נזק חמור ו/או מותירה מום או נכות לצמיתות.
ככל שהנכם חשודים או נאשמים בביצוע עבירה של גרימת חבלה חמורה, מומלץ ליצור קשר באופן מיידי עם עורך דין פלילי המתמחה בתחום. משרד עורך דין פלילי | עורכי דין פלילי מזר-כבריאן ושות', מלווה ומייצג חשודים, נאשמים ונפגעי עבירה, בכל תחומי המשפט הפלילי. זמינות של 24/7 בכל רחבי הארץ.
גרימת חבלה חמורה - חוק העונשין
סעיפים 333 ו-335 לחוק העונשין מתייחסים לעבירה של גרימת חבלה חמורה, כמו גם גרימת חבלה בנסיבות מחמירות, להלן:
333. החובל בחברו חבלה חמורה שלא כדין, דינו – מאסר שבע שנים.
335. (א) נעברה עבירה לפי סעיפים 333 או 334 –
(1) כשהעבריין נושא נשק חם או קר, דינו – כפל העונש הקבוע לעבירה;
(2) כשהיו נוכחים שניים או יותר שחברו יחד לביצוע המעשה בידי אחד או אחדים מהם, דינו של כל אחד מהם – כפל העונש הקבוע לעבירה.
(א1) העובר עבירה לפי סעיף 333 כלפי בן משפחתו, דינו – מאסר עשר שנים.
יסודות עבירת גרימת חבלה חמורה
עבירת גרימת חבלה חמורה מורכבת ממספר יסודות שעל התביעה להוכיח: היסוד העובדתי כולל התנהגות של פגיעה גופנית (״החובל״ – ביצוע מעשה אלים הפוגע בגופו של אדם) בתוצאה של חבלה חמורה בפועל, ונסיבה שהנפגע הוא "חברו" של הפוגע – כלומר אדם אחר – והמעשה נעשה שלא כדין.
כאמור לעיל, מדובר בעבירת תוצאה, ולכן נדרשת הוכחה כי כתוצאה מההתנהגות האסורה נגרמה חבלה חמורה ממשית לקורבן. בנוסף, על המעשה להיות בלתי מוצדק על פי דין (למשל, תקיפה ללא הגנה חוקית). היסוד הנפשי הנדרש בעבירה זו הוא של מחשבה פלילית (כוונה או לפחות מודעות בפועל לאפשרות גרימת התוצאה החמורה). בניגוד לעבירות הדורשות כוונה מיוחדת, בעבירת סעיף 333 די בהוכחת מודעות של הנאשם לטיב מעשיו, לנסיבות המעשה ולאפשרות שהתנהגותו עלולה לגרום לחבלה חמורה.
כלומר, התביעה צריכה להוכיח שהנאשם היה מודע לכך שהוא מבצע פעולה אלימה כלפי אדם אחר, והבין שהפעולה עלולה להסב פגיעה גופנית קשה. אין חובה שהנאשם התכוון במיוחד לתוצאה החמורה; גם פזיזות או קלות דעת (כמו אדישות לסיכון לפגיעה חמורה) מספקות לצורך היסוד הנפשי, ובלבד שהייתה מודעות ממשית לאפשרות גרימת הנזק.
אם אדם ביצע מעשה אלים במתכוון, אך לא היה מודע ולא צפה אפשרות סבירה שיגרום לחבלה חמורה (אלא אולי חבלה קלה בלבד), הוא עשוי שלא להיחשב כמי שעמד בדרישות היסוד הנפשי של סעיף 333, ובמקום זאת יואשם בעבירה קלה יותר. מצד שני, אם אדם פועל ברשלנות וגורם חבלה (ללא מודעות לסיכון), ייתכן שתתקיים עבירה נפרדת של חבלה ברשלנות, שעונשה קל יותר.
גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות
סעיף 335 לחוק העונשין עוסק במקרים שבהם גרימת חבלה חמורה (או פציעה) מתבצעת בנסיבות מסוימות שמחמירות את חומרת העבירה בעיני החוק. כותרת הסעיף היא "חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות", והוא מוסיף רכיבי נסיבה מחמירים לעבירות הבסיס (סעיפים 333 ו-334) אשר בהתקיימם עולה הענישה המקסימלית. למעשה, שילוב הוראות סעיף 333 עם סעיף 335 יוצר גרסה מחמירה של העבירה, שבה כל יסודות היסוד העובדתי של סעיף 333 מתקיימים (התנהגות של "חבלה", תוצאה של חבלה חמורה, וכו') ובנוסף מתקיימת נסיבה מחמירה אחת לפחות:
- שימוש בנשק – ביצוע העבירה כאשר העבריין נושא נשק חם או קר. "נשק חם או קר" משמעו כלי ירייה, סכין, או כלי מסוכן אחר המשמש לתקיפה. אם בעת גרימת החבלה החמורה היה הפוגע מצויד בכלי נשק (גם אם לא בהכרח השתמש בו בפועל), רואה בכך החוק חומרה מיוחדת.
- פעולה בצוותא – ביצוע העבירה בידי שניים או יותר שחברו יחד לשם המעשה. כלומר, אם שני אנשים או יותר משתתפים בתקיפה וגורמים יחד לחבלה החמורה (ולו אחד מהם מבצע את המעשה בפועל בנוכחות האחרים ותוך שיתוף פעולה ביניהם), ייחשב הדבר כנסיבה מחמירה לכל אחד מהם.
- קורבן שהוא בן משפחה – החוק מקנה חומרה יתרה למקרים של אלימות בתוך המשפחה. סעיף 335(א1) קובע שאם עבירת חבלה חמורה (סעיף 333) נעברה כלפי בן משפחתו של העבריין, העונש המרבי יוחמר (כמפורט בהמשך).
כאשר מתקיימת אחת הנסיבות המחמירות הללו יחד עם יסודות העבירה הבסיסית של סעיף 333, מדובר ב"גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות". הסעיף אינו מוסיף דרישה ליסוד נפשי מיוחד נוסף עבור הנסיבות המחמירות (מספיק שהנאשם היה מודע לנסיבה המתקיימת, למשל מודע לכך שהוא נושא נשק או פועל עם אחרים, דבר המובן מאליו מנסיבות המקרה). בעצם, סעיף 335 "מפעיל" את ההחמרה בעונש באופן אוטומטי אם הוכחו הנסיבות המחמירות.
ההבדל בין גרימת חבלה חמורה רגילה לבין גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות –כאמור לעיל, ההבדל המהותי בין עבירת גרימת חבלה חמורה (סעיף 333) לבין אותה עבירה בנסיבות מחמירות (סעיף 335) טמון בנסיבות ביצוע העבירה ובחומרת העונש. שני הסעיפים דורשים אותה תוצאה פיזית – גרימת חבלה חמורה לקורבן – אך סעיף 335 חל רק כאשר קיימת אחת מהנסיבות המיוחדות שתוארו (נשק, פעולה קבוצתית, או קורבן שהוא בן משפחה). מבחינת יסודות העבירה, הנסיבות המחמירות הן רכיב נוסף על גבי היסודות של סעיף 333: למשל, בעבירה המחמירה צריך להוכיח בנוסף שחברי הנאשם היו לפחות שניים, או שהוא נשא נשק, או שהקורבן הוא בן משפחתו. לעומת זאת, בעבירה "הרגילה" של סעיף 333 אין דרישה לקיום נסיבות מיוחדות כאלה – די בפגיעה חמורה שלא כדין.
הבדל משמעותי נוסף הוא חומרת העונש הצפוי. סעיף 333 לבדו מכתיב ענישה מרבית של 7 שנות מאסר' אך כאשר מתקיימות נסיבות מחמירות לפי סעיף 335, עולה תקרת הענישה באופן ניכר (ראו פירוט בהמשך).
כך המחוקק מבקש לבטא את סלידתו המיוחדת ממעשי אלימות שהם מסוכנים יותר או נפיצים יותר מבחינה חברתית: שימוש בכלי נשק מלמד על פוטנציאל נזק גבוה ועל תעוזה, תקיפה קבוצתית מעידה על איום מוגבר על הסדר הציבורי ועל הקורבן, ואלימות בתוך המשפחה נחשבת חמורה בשל הפגיעה בערכים של ביטחון בני הבית ושלומם. ההכרה בנסיבות המחמירות נועדה להרתיע עבריינים מלבצע תקיפות במסגרת כזו, ולהעניק לבתי המשפט כלים להטיל עונשים חמורים יותר כאשר הדבר מתבקש.
בנוסף, יש הבדל סטטוטורי באופן ניסוח הענישה: בחלק מהנסיבות המחמירות הקבועות בסעיף 335, העונש מוגדר כ"כפל העונש" הקבוע לעבירה הבסיסית, , ואילו בנסיבה של אלימות במשפחה (לגבי סעיף 333) נקבע עונש מרבי של 10 שנות מאסר, במקום כפל מדויק.
הבדל זה הוא טכני בעיקרו, אך מעיד שהמחוקק ראה לנכון להגביל את ההחמרה בעבירה בתוך משפחה ל-10 שנים (שהוא מעט פחות מ"כפל 7"), אולי מתוך איזון נסיבתי או שיקולים מדיניים של מדיניות ענישה בדלתיים סגורות. על כל פנים, בכל המקרים בהם מתקיים סעיף 335, התוצאה היא הגברת הענישה הפוטנציאלית בהשוואה לעבירה ללא נסיבות מחמירות.
העונש על גרימת חבלה חמורה
העונשים המרביים שקבע החוק לעבירות אלו משקפים את מדרג החומרה בין המקרים הרגילים לבין המקרים החמורים יותר:
- עבירת גרימת חבלה חמורה (סעיף 333): העונש המקסימלי הוא 7 שנות מאסר. כאמור, מדובר בענישה משמעותית, כאשר בפועל בית המשפט יקבע את העונש בתוך המתחם עד 7 שנים בהתאם לנסיבות המקרה, חומרת הפגיעה, עבר פלילי של הנאשם וכדומה, אך 7 שנים הן הרף העליון לפי החוק.
- עבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (סעיף 335): כאן העונש תלוי בטיב הנסיבה המחמירה – אם העבירה נעברה כאשר העבריין נשא נשק או פעלה קבוצה של שניים או יותר יחד, החוק קובע ענישה של כפל העונש הקבוע לעבירה.
משמעות הכפל, לגבי סעיף 333, היא שהעונש המרבי עולה מ-7 שנים ל- 14 שנות מאסר. זהו עונש מקסימום גבוה במיוחד (פי שניים מבסיס העבירה), המשקף את הסכנה המוגברת שבשימוש בנשק או בתקיפה קבוצתית. למעשה, 14 שנים מציבות עבירה זו בליגת העבירות החמורות ביותר שהן אינן עבירות המתה. יש לשים לב שהחוק מגדיר זאת כ"פשע חמור" (עבירת פשע שעונשה מעל 10 שנים)- מושג שמשמעותו המעשית היא בעיקר בהקשר של מעצר עד תום ההליכים והגבלות נוספות.
כאמור לעיל, אם העבירה נעברה כלפי בן משפחתו של העבריין – העונש המקסימלי שנקבע הוא 10 שנות מאסר. זוהי החמרה משמעותית לעומת ה-7 שנים הרגילות, אך בניגוד למקרי הנשק/קבוצה (שבהם ההחמרה היא עד 14), כאן ההחמרה "מוגבלת" ל-10 שנים. כלומר, תקיפה הגורמת חבלה חמורה במסגרת אלימות במשפחה דינה עד עשר שנים ולא 14.
חשוב לציין שהעונשים הללו הם תקרת ענישה. המחוקק מגדיר את המקסימום, אך בתי המשפט בפועל גוזרים עונשים לפי מתחמי ענישה המותאמים לנסיבות. כך למשל, לא כל הרשעה בחבלה חמורה תגרור 7 שנות מאסר, ולא כל חבלה חמורה בנסיבות מחמירות תוביל ל-14 או 10 שנים – אך אלו הם הגבולות העליונים שהחוק מתיר.
אחריות פלילית בעבירה של גרימת חבלה חמורה
העבירות הנידונות חלות על כל אדם בגיר (מעל גיל האחריות הפלילית, שהוא 12 בישראל) המבצע את היסודות הנדרשים, ואין בהן דרישות ייחודיות לגבי זהות העבריין (פרט למקרה המחמיר של בן משפחה, בו ההחמרה חלה רק אם מתקיימת הקרבה המשפחתית). כלומר, כל אדם מגיל 12 ומעלה שנמצא אחראי למעשיו (ולא פטור בשל הגנה כגון אי-שפיות) יכול לשאת באחריות פלילית לחבלה חמורה. אם כמה אנשים משתתפים בביצוע התקיפה, כולם עשויים לחוב כשותפים למעשה (בין כמבצעים בצוותא ובין כמסייעים או משדלים, לפי חלקם). סעיף 335(א)(2) מכיר במפורש בתרחיש של ריבוי תוקפים, וקובע שכל אחד מהם יישא בעונש מוחמר.
גם מי שלא פגע בעצמו פיזית אך חבר לאחרים לביצוע התקיפה עלול להישפט כאחראי לתוצאה החמורה, מכוח דיני השותפות הפלילית. יחד עם זאת, יש להוכיח קשר סיבתי – שפעולת הנאשם תרמה לגרימת החבלה החמורה – כדי להרשיעו בעבירה התוצאתית. במקרים גבוליים שבהם לא נגרמה בסוף חבלה חמורה, ייתכן שיואשמו בעבירה אחרת כגון: ניסיון לגרום חבלה חמורה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, וכו'.
החומרה של עבירת גרימת חבלה חמורה
עבירת גרימת חבלה חמורה נחשבת לאחת מעבירות האלימות החמורות בדין הישראלי, שנייה בחומרתה רק לעבירות הפגיעה הקטלניות ולתקיפות עם כוונה מיוחדת. למעשה, קיים בספר החוקים סעיף חמור יותר – עבירת חבלה בכוונה מחמירה (סעיף 329) – המתייחס למצב שבו אדם גורם לחברו חבלה חמורה בכוונה תחילה או מתוך כוונה מיוחדת להביא לתוצאה קשה (למשל, כוונה להטיל מום או לפגוע אנושות). סעיף 329(א)(1) קובע עונש מירבי של עד 20 שנות מאסר למי שעובר עבירת חבלה בכוונה מחמירה
עבירות החבלה החמורה של סעיפים 333–335 ממוקמות בצד הגבוה של מדרג האלימות, ומשמשות את רשויות האכיפה והתביעה במקרים של תקיפות קשות הגורמות לנזק גופני משמעותי. לדוגמה, קטטות אלימות שגרמו לפציעות קשות, תקיפות באמצעות חפצים קהים או חדים שגרמו לשברים או לפגיעות פנימיות, ומקרי אלימות במשפחה שהסתיימו בנזק כבד – במקרים כאלה יוגשו כתבי אישום בעבירות חבלה חמורה. העבירות הללו מבטאות את האינטרס שבהגנת החברה על שלום גופו של הפרט ומשלימות את המערך החוקי יחד עם עבירות ההמתה (כשהתוצאות קטלניות) ועבירות האלימות הקלות יותר, כשתוצאות הפגיעה פחות חמורות.
היבטים חשובים בעבירה של גרימת חבלה חמורה
- הגדרת העבירה: החוק מתייחס לחומרת הפציעה ולכמות הנזק שנגרם לגוף הקורבן. בהתאם לכך, המשטרה והפרקליטות בוחנות את נסיבות העבירה – כגון מידת האלימות שהופעלה, האמצעים שבהם נעשה שימוש, הרקע לאירוע והנזק הגופני שנגרם.
- הראיות בתיק: בתיקי חבלה חמורה, הראיות העיקריות כוללות עדויות עדי ראייה, דיווחים רפואיים, חוות דעת מומחים, ולעיתים גם תיעוד צילום (מצלמות אבטחה או הקלטות אחרות). עורך דין מיומן ידע כיצד לאסוף, לנתח ולהטיל ספק בראיות אלה בהתאם לצורך.
- נסיבות מקלות: גם כאשר קיימות ראיות המצביעות על גרימת חבלה חמורה, ייתכן שיהיו נסיבות מקלות – למשל אם התוקף פעל מתוך הגנה עצמית, מתוך פרובוקציה קיצונית של הצד השני, או שקיימות נסיבות אישיות מסוימות שעשויות להשפיע על מידת האחריות.
ייצוג משפטי בעבירת גרימת חבלה חמורה
- הערכה משפטית מוקדמת: עורך הדין יערוך בדיקה יסודית של החומרים הקיימים נגד הנאשם, יסביר לו את מצב הדברים, ויסייע לו להבין את האפשרויות העומדות בפניו.
- ניהול משא ומתן עם התביעה: במקרים שבהם ראוי לשקול עסקת טיעון, עורך הדין יפעל מול התביעה להגיע להסדר שיוכל להקל את העונש או לשנות את הסעיף הפלילי המאיים.
- ייצוג בבית המשפט: עורך הדין יציג טיעונים משפטיים וראייתיים כדי לשכנע את בית המשפט בצדקת גרסת הנאשם, או לפחות להגביל את חומרת העונש. הוא ינהל את החקירות הנגדיות של עדי התביעה, יוכל להביא עדי הגנה מומחים, ויציג את נסיבות החיים האישיות של הנאשם אם הן רלוונטיות להקלה בעונש.
לסיכום, עבירת גרימת חבלה חמורה מאופיינת בחומרה משפטית גבוהה ובתוצאה פיזית קשה לנפגע, דבר הגורר עונשים משמעותיים למורשעים. ייצוג משפטי נכון, הכולל בחינה מעמיקה של הראיות, ניתוח הנסיבות הרלוונטיות וניהול מקצועי של מהלכי ההגנה, עשוי להשפיע באופן משמעותי על תוצאות התיק. על כן, מומלץ לכל אדם העומד בפני חשד או אישום בעבירה זו ליצור קשר ללא דיחוי עם עורך דין פלילי בעל ניסיון וידע בתחום, על מנת להבטיח הגנה מיטבית על זכויותיו.
חשודים או נאשמים בביצוע עבירה פלילית? משרד עורך דין פלילי | עורכי דין פלילי מזר-כבריאן ושות', מלווה ומייצג חשודים, נאשמים ונפגעי עבירה, בכל שלבי ההליך הפלילי. המשרד זמין ללקוחותיו 24/7 בכל רחבי הארץ. התקשרו עכשיו לקבלת ייעוץ משפטי פלילי ראשוני, באופן מיידי וללא התחייבות.
