טענת הגנה עצמית – חוק העונשין

34י. אדם לא יישא באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין שבוצעה נגדו או נגד זולתו, כאשר התקיפה נשאה אופי של סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו של האדם המותקף.

כדי שטענת ההגנה העצמית תתקבל בבית המשפט, על הנאשם להוכיח מספר תנאים:

1. התנאי הראשון הוא שהייתה תקיפה או איום ממשי ומיידי כלפיו או כלפי אחר. התקיפה או האיום צריכים להיות כאלה שמעמידים את הנאשם בסכנה ברורה ומיידית לפגיעה בחייו או בגופו.
   
   
2. התנאי השני הוא שהתגובה של הנאשם הייתה מידתית וסבירה ביחס לאיום או לתקיפה. כלומר, על הנאשם להוכיח שהוא השתמש בכוח רק במידה הנדרשת כדי להדוף את התקיפה או האיום, ולא מעבר לכך. למשל, אם מישהו תקף את הנאשם בידיים חשופות, שימוש בנשק חם יכול להיחשב כתגובה בלתי מידתית.
   
   
3. התנאי השלישי הוא שהנאשם לא יצר בעצמו את המצב המסוכן. כלומר, הנאשם לא יכול לטעון להגנה עצמית אם הוא זה שגרם להתקפה במתכוון או אם הייתה לו אפשרות סבירה להימנע מהתקיפה מבלי לנקוט באלימות. במילים אחרות, על הנאשם להראות שהוא נקט באמצעים סבירים להימנע מהעימות לפני שפנה לשימוש בכוח.

חשוב לציין שההגנה העצמית אינה מוגבלת רק להגנה על חייו של הנאשם אלא יכולה לחול גם במקרים של הגנה על גוף, רכוש, או חירותו של אדם אחר. לדוגמה, אם אדם רואה מישהו אחר מותקף והוא מתערב כדי להגן עליו, הוא יכול לטעון להגנה עצמית.

ההגנה העצמית צריכה להיות מבוססת על נסיבות המקרה ומידת האיום המיידי שהתקיים. מערכת המשפט בוחנת בקפידה את הראיות ואת עדויות הצדדים כדי לקבוע האם התקיימו התנאים לקבלת טענת ההגנה העצמית, ובמקרה שהטענה מתקבלת, הנאשם יזוכה.

בישראל, כמו במערכות משפט רבות אחרות, נחשבת ההגנה העצמית לזכות בסיסית, אך היא צריכה להיות מופעלת בצורה אחראית ומידתית. חוק העונשין הישראלי מגדיר ומסדיר את השימוש בטענת ההגנה העצמית ומפרט את התנאים שבהם ניתן לטעון טענה זו בהצלחה. בסופו של דבר, השימוש בטענת ההגנה העצמית מחייב בחינה מדוקדקת של כל מקרה לגופו, כדי להבטיח שהזכות להגן על עצמך לא תנוצל לרעה.

הגנות נוספות בסעיף 34י

בנוסף, החוק מפרט הגנות נוספות הקשורות למקרים של הגנה עצמית, כמו הגנה על צד שלישי והגנה על רכוש. לדוגמה, אדם רשאי להפעיל כוח סביר כדי להגן על אדם אחר או על רכושו של אחר במצב של תקיפה או איום מיידי. 

ההגנה המורחבת – סעיף 34י (2)

בחוק העונשין קיימת גם הגנה מורחבת המאפשרת שימוש בכוח במצבים מסוימים אף אם המעשה חורג מגבולות ההגנה העצמית הסבירה, כל עוד מדובר במצבי חירום חריגים שבהם לא ניתן לצפות מהנאשם לפעול בצורה מדויקת ומדודה.

ביקורת ובחינת הטענה

מערכת המשפט בוחנת בקפידה את טענת ההגנה העצמית כדי למנוע ניצול לרעה של טענה זו. השופטים בוחנים את הראיות, העדויות והנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה כדי לקבוע האם התקיימו התנאים להגנה עצמית והאם התגובה הייתה מידתית וסבירה.

סיכום

טענת ההגנה העצמית היא זכות בסיסית ומוכרת המאפשרת לאדם להגן על חייו, גופו, חירותו ורכושו מפני תקיפה או איום מיידי. עם זאת, השימוש בטענה זו מחייב עמידה בתנאים המוגדרים בחוק העונשין, ומערכת המשפט בוחנת בקפידה כל מקרה לגופו כדי להבטיח שההגנה תופעל בצורה אחראית ומידתית.