טיעונים לעונש

טיעונים לעונש מהווים שלב מכריע בהליך הפלילי, המתרחש לאחר שהנאשם הורשע בביצוע העבירה. בשלב זה, הצדדים יציגו את עמדותיהם בפני בית המשפט לגבי העונש המבוקש, כאשר בדרך כלל התביעה תבקש עונש חמור שישקף את חומרת המעשה, ומנגד, ההגנה תבקש עונש מקל, בהתאם לנסיבות כאלו ואחרות, כפי שיתואר בהמשך.    

ככלל, בתחילת הדיון של טיעונים לעונש, התביעה תציג ראיות לעונש שיכולות לכלול בין היתר תסקיר נפגע עבירה, גיליון רישום פלילי של הנאשם (ככל שיש לו עבר פלילי) ועוד, ואילו ההגנה תציג תעודות הערכה ומסמכים שונים המעידים על אופיו הטוב של הנאשם ותרומתו לחברה, כמו גם תביא עדי אופי שונים.

ככל שהורשעתם בביצוע של עבירה פלילית, יש לזכור שההליך של טיעונים לעונש הינו חשוב ביותר שכן העונש שייגזר הולך להשפיע על המשך חייכם. לא פעם, עורך הדין שלכם יבקש לשלוח אתכם לשירות המבחן לשם קבלת תסקיר, שיכלול המלצה לעניין העונש, כמו גם יבחן את ביטול ההרשעה, במקרים המתאימים.

משרד עורך דין פלילי | עורכי דין פלילי מזר-כבריאן ושות', מלווה ומייצג חשודים ונאשמים, בכל סוגי העבירות הפליליות ובכל שלבי ההליך הפלילי.

עורך דין פלילי
עורך דין אופיר מזר

המסגרת החוקית בקביעת העונש

תיקון 113 לחוק העונשין, שנכנס לתוקף, הציב מסגרת מובנית לקביעת העונש בהליך הפלילי. העיקרון המנחה שנקבע הוא "קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. תיקון זה הגדיר שלושה שלבים מרכזיים בתהליך גזירת הדין:

  1. קביעת מתחם העונש ההולם.

  2.  גזירת העונש המתאים בתוך המתחם.

  3. בחינת אפשרות לחריגה מהמתחם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור.

קביעת מתחם עונש הולם

בשלב זה, בית המשפט נדרש להתחשב בשלושה גורמים עיקריים:

  1. הערך החברתי שנפגע: מידת הפגיעה בערכים המוגנים על ידי החוק.

  2. מדיניות הענישה הנהוגה: התייחסות לפסיקה קודמת ולמגמות ענישה בעבירות דומות.

  3. נסיבות הקשורות בביצוע העבירה: כגון תכנון מוקדם, ניצול מעמד או יחסי אמון, ומידת הנזק שנגרם.

מיקום העונש בתוך מתחם העונש ההולם

לאחר קביעת המתחם, בית המשפט שוקל מגוון גורמים לצורך מיקום העונש בתוך המתחם, בניהם:

  • רקע אישי ומשפחתי של הנאשם
  • מצב בריאותי ונפשי של הנאשם
  • עברו הפלילי של הנאשם
  • השלכות העונש על משפחת הנאשם
  • הודאה והבעת חרטה כנה
  • שיתוף פעולה עם רשויות החוק
  • נטילת אחריות על המעשים

חריגה למטה ממתחם העונש בשל שיקולי שיקום

בית המשפט בוחן את פוטנציאל השיקום של הנאשם ואת האפשרות לשלב אמצעי טיפול ושיקום בעונש. חריגה ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום היא אפשרות שנקבעה בתיקון 113 לחוק העונשין, המאפשרת לבית המשפט לסטות מהמתחם שנקבע לעבירה בנסיבות מסוימות.

סעיף 40ד(א) לחוק העונשין מסמיך את בית המשפט לחרוג ממתחם העונש ההולם כאשר "מצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם". חריגה זו מבטאת את העדפת שיקולי השיקום על פני עקרון ההלימה בנסיבות מתאימות. עם זאת, החוק מגביל את האפשרות לחרוג מהמתחם במקרים של "חומרה יתרה", כאשר מעשה העבירה ומידת אשמו של הנאשם חמורים במיוחד.  במקרים אלה, חריגה לצורכי שיקום תתאפשר רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן.

בתי המשפט נדרשים לשקול מספר גורמים בבואם להחליט על חריגה מהמתחם, ובהם: קיומה של תכנית שיקום מובנית ומפוקחת, מוטיבציה גבוהה של הנאשם לשיקום, והערכת הסיכויים להצלחת השיקום. חשוב לציין כי השימוש בסמכות זו דורש הנמקה מפורטת מבית המשפט, המסבירה מדוע השיקום במקרה הספציפי מצדיק סטייה ממתחם העונש ההולם שנקבע. יתרה מזאת, בית המשפט העליון טרם גיבש אמות מידה מחייבות לקביעת "חומרה יתרה" המגבילה את האפשרות לחריגה. למרות שהחוק מאפשר חריגה רק בשל שיקולי שיקום. לסיכום, האפשרות לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום מהווה כלי חשוב בידי בתי המשפט לאזן בין הצורך בענישה הולמת לבין האינטרס החברתי בשיקום עבריינים, תוך שמירה על גמישות מסוימת במערכת הענישה.

חריגה למעלה ממתחם העונש בשל הגנה על שלום הציבור

חריגה למעלה ממתחם העונש ההולם היא סוגיה מורכבת במערכת המשפט הישראלית. כאמור לעיל, תיקון 113 לחוק העונשין קבע הנחיות לבית המשפט בגזירת הדין, כאשר על בית המשפט לקבוע תחילה את מתחם העונש ההולם לעבירה על פי שיקול ההלימה.  

ככלל, העונש המוטל אמור להיקבע במסגרת אותו מתחם, אך החוק מאפשר חריגה ממנו בנסיבות מסוימות . אחת הסיבות לחריגה למעלה ממתחם העונש ההולם היא הגנה על שלום הציבור, כאשר בית המשפט רשאי לחרוג מהמתחם חריגה שאינה ניכרת לצורך זה . חריגה נוספת יכולה להתרחש כאשר מעשה העבירה הוא בעל חומרה יתרה ומידת אשמו של הנאשם בעלת חומרה יתרה.

בתי המשפט נדרשים לשקול היטב את הנסיבות החריגות ואת המציאות הייחודית של כל מקרה בטרם יחליטו על חריגה ממתחם העונש ההולם . חשוב להדגיש כי שיקולי שיקום, על אף חשיבותם, אינם חזות הכול, ויש להתחשב גם בשיקולים נוספים כמו גמול והרתעה. לסיכום, חריגה למעלה ממתחם העונש ההולם היא כלי משפטי שיש להשתמש בו בזהירות ובמקרים המתאימים בלבד, תוך איזון בין הגנה על הציבור, חומרת העבירה ומידת האשם של הנאשם.

חובת ההנמקה בטיעונים לעונש

תיקון 113 הטיל על בית המשפט חובת הנמקה מפורטת בכל שלבי גזירת הדין. חובה זו חלה על קביעת מתחם העונש, גזירת העונש המתאים, חריגה מהמתחם (אם ישנה), והתייחסות לגזירת הדין במקרה של הרשעה במספר עבירות.

חובת ההנמקה בטיעונים לעונש היא עיקרון משפטי מהותי שמטרתו להבטיח כי הענישה תהיה מושתתת על שיקולים ענייניים, שקופים ומנומקים. כאשר צד במשפט, בין אם התביעה ובין אם ההגנה, מציג טיעונים לעונש, עליו להסביר ולהצדיק את עמדתו באמצעות נימוקים משפטיים, עובדתיים ונורמטיביים.

חובת ההנמקה תורמת לא רק להוגנות ההליך הפלילי, אלא גם לאמון הציבור במערכת המשפט, שכן היא מאפשרת ביקורת על שיקול הדעת של בית המשפט. בנוסף, ההנמקה מסייעת להבטיח אחידות בענישה ולהפחית את החשש מהטיית יתר או משיקולים זרים. על מנת שהנמקה תהיה ראויה, עליה להתבסס על נסיבות המקרה, חומרת העבירה, עברו הפלילי של הנאשם, מדיניות הענישה המקובלת וערכים כמו הרתעה, שיקום, גמול והגנה על הציבור. חובת ההנמקה מחייבת את בית המשפט להתייחס באופן מפורש לטענות הצדדים, לשקול אותן באופן מאוזן ולפרט את הנימוקים שהובילו אותו להחלטתו הסופית. כך נשמרת אמינות ההליך השיפוטי, ונמנעת תחושת שרירותיות בקרב הנאשם והציבור הרחב.

תפקידו של עורך דין פלילי בהליך טיעונים לעונש

עורך דין פלילי מנוסה ממלא תפקיד מכריע בשלב הטיעונים לעונש. תפקידו לא מסתכם רק בייצוג משפטי, אלא גם בבניית תכנית שיקום מקיפה ובהצגת תמונה מלאה של נסיבות הנאשם בפני בית המשפט. המטרה היא ליצור שיקוף מדויק של המציאות ולהדגיש את פוטנציאל השינוי והשיקום של הנאשם.

בנוסף, עורך הדין הפלילי צריך להיות מוכן להתמודד עם טיעוני התביעה, שבדרך כלל תבקש עונש מחמיר. זה כולל הפרכת טענות התביעה, הצגת נקודת מבט אחרת על חומרת העבירה, והדגשת נסיבות מקלות.

ייצוג משפטי מקצועי בשלב הטיעונים לעונש הוא קריטי, שכן הוא עשוי להשפיע באופן משמעותי על העונש שיוטל על הנאשם. עורך דין פלילי מנוסה יודע כיצד להציג את המקרה באופן האפקטיבי ביותר, תוך שימוש בידע המשפטי שלו ובהיכרותו עם מערכת המשפט.

תפקידו של עורך דין פלילי בשלב הטיעונים לעונש הוא מורכב ודורש מיומנות רבה. הוא חייב לשלב ידע משפטי מעמיק, יכולת ניתוח מעולה, ומיומנויות תקשורת חזקות כדי להציג את המקרה של לקוחו באופן המשכנע ביותר. באמצעות עבודתו, עורך הדין הפלילי שואף להשיג את התוצאה הטובה ביותר האפשרית עבור לקוחו.

טיעונים לעונש חוק העונשין

הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה – סעיף 40 לחוק העונשין, תשל"ז-1977

סעיף מטרה:

40א. מטרתו של סימן זה לקבוע את העקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל שיש לתת להם והיחס ביניהם, כדי שבית המשפט יקבע את העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה.

העיקרון המנחה בענישה:

40ב. העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (בסימן זה – העיקרון המנחה).

קביעת מתחם העונש ההולם וגזירת עונשו של הנאשם:

40ג. (א)  בית המשפט יקבע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה, ולשם כך יתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40ט.

(ב) בתוך מתחם העונש ההולם יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40יא, ואולם בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי הוראות סעיפים 40ד ו-40ה.

שיקום:

40ד. (א)  קבע בית המשפט את מתחם העונש ההולם בהתאם לעיקרון המנחה ומצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם, רשאי הוא לחרוג ממתחם העונש ההולם ולקבוע את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו, וכן להורות על נקיטת אמצעי שיקומי כלפי הנאשם, לרבות העמדתו במבחן לפי סעיפים 82 או 86 או לפי פקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט-1969.

(ב)  היו מעשה העבירה ומידת אשמו של הנאשם בעלי חומרה יתרה, לא יחרוג בית המשפט ממתחם העונש ההולם, כאמור בסעיף קטן (א), אף אם הנאשם השתקם או אם יש סיכוי של ממש שישתקם, אלא בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, לאחר שבית המשפט שוכנע שהן גוברות על הצורך לקבוע את העונש במתחם העונש ההולם בהתאם לעיקרון המנחה, ופירט זאת בגזר הדין.

הגנה על שלום הציבור:

40ה.  קבע בית המשפט את מתחם העונש ההולם בהתאם לעיקרון המנחה ומצא כי יש חשש ממשי שהנאשם יחזור ויבצע עבירות, וכי החמרה בעונשו והרחקתו מהציבור נדרשות כדי להגן על שלום הציבור, רשאי הוא לחרוג ממתחם העונש ההולם, ובלבד שלא יהיה בעונש שיקבע משום החמרה ניכרת מעבר למתחם העונש ההולם; בית המשפט לא יקבע כאמור אלא אם כן מצא שלנאשם עבר פלילי משמעותי או אם הוצגה לו חוות דעת מקצועית.

הרתעה אישית:

40ו. מצא בית המשפט כי יש צורך בהרתעת הנאשם מפני ביצוע עבירה נוספת, וכי יש סיכוי של ממש שהטלת עונש מסוים תביא להרתעתו, רשאי הוא להתחשב בשיקול זה בבואו לקבוע את עונשו של הנאשם, ובלבד שהעונש לא יחרוג ממתחם העונש ההולם.

הרתעת הרבים:

40ז. מצא בית המשפט כי יש צורך בהרתעת הרבים מפני ביצוע עבירה מסוג העבירה שביצע הנאשם, וכי יש סיכוי של ממש שהחמרה בעונשו של הנאשם תביא להרתעת הרבים, רשאי הוא להתחשב בשיקול זה בבואו לקבוע את עונשו של הנאשם, ובלבד שהעונש לא יחרוג ממתחם העונש ההולם.

קנס:

40ח. קבע בית המשפט כי מתחם העונש ההולם כולל עונש קנס, יתחשב, נוסף על האמור בסעיף 40ג(א), במצבו הכלכלי של הנאשם, לצורך קביעת מתחם עונש הקנס ההולם.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירה:

40ט.  (א)  בקביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם כאמור בסעיף 40ג(א), יתחשב בית המשפט בהתקיימותן של נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, המפורטות להלן, ובמידה שבה התקיימו, ככל שסבר שהן משפיעות על חומרת מעשה העבירה ועל אשמו של הנאשם:

(1)   התכנון שקדם לביצוע העבירה;

(2)   חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה ומידת ההשפעה של אחר על הנאשם בביצוע העבירה;

(3)   הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה;

(4)   הנזק שנגרם מביצוע העבירה;

(5)   הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה;

(6)   יכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עושה, את הפסול שבמעשהו או את משמעות מעשהו, לרבות בשל גילו;

(7)   יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה ומידת השליטה שלו על מעשהו, לרבות עקב התגרות של נפגע העבירה;

(8)   מצוקתו הנפשית של הנאשם עקב התעללות בו על ידי נפגע העבירה;

(9)   הקרבה לסייג לאחריות פלילית כאמור בסימן ב' לפרק ה'1;

(10)  האכזריות, האלימות וההתעללות של הנאשם בנפגע העבירה או ניצולו;

(11)  הניצול לרעה של כוחו או מעמדו של הנאשם או של יחסיו עם נפגע העבירה.

(ב)  לעניין נסיבות כאמור בסעיף קטן (א)(6) עד (9), בית המשפט יתחשב בהן ככל שסבר שהן מפחיתות את חומרת מעשה העבירה ואת אשמו של הנאשם, ולעניין נסיבות כאמור בסעיף קטן (א)(10) ו-(11) – ככל שסבר שהן מגבירות את חומרת מעשה העבירה ואת אשמו של הנאשם.

הוכחת נסיבות הקשורות בביצוע העבירה:

40י. (א)  בית המשפט יקבע כי התקיימו נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, על בסיס ראיות שהובאו בשלב בירור האשמה.

(ב)  על אף האמור בסעיף קטן (א) –

(1)  בשלב הטיעונים לעונש, הנאשם רשאי להביא ראיות מטעמו, ובלבד שאינן סותרות את הנטען על ידו בשלב בירור האשמה, והצדדים רשאים להביא ראיות שנקבע בחיקוק כי יובאו בשלב זה;

(2)  בית המשפט רשאי, לבקשת אחד מהצדדים, להתיר להביא ראיות בעניין נסיבות הקשורות בביצוע העבירה בשלב הטיעונים לעונש, אם שוכנע כי לא הייתה אפשרות לטעון לגביהן בשלב בירור האשמה או אם הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

(ג)  בית המשפט יקבע כי התקיימה נסיבה מחמירה הקשורה בביצוע העבירה אם היא הוכחה מעבר לספק סביר; בית המשפט יקבע כי התקיימה נסיבה מקילה הקשורה בביצוע העבירה אם היא הוכחה ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי.

(ד)  בלי לגרוע מהוראת סעיף קטן (ב)(2), הודה הנאשם בעובדות כתב האישום, בין לאחר שמיעת הראיות ובין לפני כן, יכלול כתב האישום שבו הודה את כל העובדות והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה:

40יא. בגזירת העונש המתאים לנאשם כאמור בסעיף 40ג(ב), רשאי בית המשפט להתחשב בהתקיימות נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, המפורטות להלן, ובמידה שבה התקיימו, ככל שסבר כי ראוי לתת להן משקל בנסיבות המקרה, ובלבד שהעונש לא יחרוג ממתחם העונש ההולם:

(1)  הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו;

(2)  הפגיעה של העונש במשפחתו של הנאשם;

(3)  הנזקים שנגרמו לנאשם מביצוע העבירה ומהרשעתו;

(4)  נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב;

(5)  מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה;

(6)  שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק; ואולם כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו;

(7)  התנהגותו החיובית של הנאשם ותרומתו לחברה;

(8)  נסיבות חיים קשות של הנאשם שהייתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה;

(9)  התנהגות רשויות אכיפת החוק;

(10) חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה;

(11) עברו הפלילי של הנאשם או העדרו.

נסיבות נוספות:

40יב. אין בהוראות סעיפים 40ט ו-40יא כדי לגרוע מסמכות בית המשפט לשקול נסיבות נוספות הקשורות בביצוע העבירה לשם קביעת מתחם העונש ההולם, וכן נסיבות נוספות שאינן קשורות בביצוע העבירה לשם גזירת העונש המתאים לנאשם.

ריבוי עבירות:

40יג. (א)  הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות אירוע אחד, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לאירוע כולו, ויגזור עונש כולל לכל העבירות בשל אותו אירוע.

(ב)  הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות כמה אירועים, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן רשאי הוא לגזור עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים; גזר בית המשפט עונש נפרד לכל אירוע, יקבע את מידת החפיפה בין העונשים או הצטברותם.

(ג)  בגזירת העונש לפי סעיף זה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, במספר העבירות, בתדירותן ובזיקה ביניהן, וישמור על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג העונש, ואם גזר עונש מאסר – לבין תקופת המאסר שעל הנאשם לשאת.

חובת הנמקה:

40יד. בית המשפט יפרט וינמק בגזר הדין, בין השאר, את אלה:

(1)  קביעת מתחם העונש ההולם בהתאם לעיקרון המנחה והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה שבהן התחשב לצורך קביעת מתחם העונש ההולם;

(2)  גזירת העונש המתאים לנאשם והנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה שבהן התחשב לצורך גזירת העונש;

(3)  חריגה ממתחם העונש ההולם לשם שיקומו של הנאשם או לשם הגנה על שלום הציבור, ככל שהייתה, והטעמים לחריגה;

(4)  הדרך שבה גזר את דינו של הנאשם לאחר הרשעה בכמה עבירות המהוות כמה אירועים.

ענישת קטין:

40טו. (א)  על ענישת קטין יחולו הוראות חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971.

(ב)  בלי לגרוע מהאמור בסעיף קטן (א), בית המשפט רשאי להתחשב בעקרונות ובשיקולים המנחים בענישה המנויים בסימן זה, תוך התאמתם לענישת הקטין, ככל שסבר שראוי לתת להם משקל בנסיבות המקרה.

טיעונים לעונש בהליך הפלילי

לסיכום, המסגרת החוקית של טיעונים לעונש בישראל מעוגנת בעיקר בתיקון 113 לחוק העונשין, שנכנס לתוקף בשנת 2012. תיקון זה, המכונה גם "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה", נועד ליצור אחידות ושקיפות בתהליך גזירת הדין. הוא קובע מסגרת מובנית לקביעת העונש, המבוססת על עקרון ההלימה – היחס ההולם בין חומרת העבירה ואשמו של הנאשם לבין העונש המוטל עליו.

התיקון מגדיר שלושה שלבים עיקריים בתהליך גזירת הדין: קביעת מתחם העונש ההולם, גזירת העונש המתאים בתוך המתחם, ובחינת אפשרות לחריגה מהמתחם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור. בשלב הראשון, בית המשפט נדרש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. בשלב השני, נשקלים גורמים כמו נסיבות אישיות של הנאשם, מידת האשם והחרטה, ושיקולי שיקום.

החוק מחייב את בית המשפט לנמק את החלטותיו בכל שלב, מה שמגביר את השקיפות ומאפשר ביקורת שיפוטית. בנוסף לתיקון 113, ישנם חוקים ותקנות נוספים המשפיעים על הטיעונים לעונש, כגון חוק סדר הדין הפלילי וחוק זכויות נפגעי עבירה. חוקים אלה מסדירים את זכויות הצדדים להשמיע את טיעוניהם ואת חובת בית המשפט להתחשב בעמדות אלה. כמו כן, הפסיקה ממלאת תפקיד חשוב בפירוש ויישום המסגרת החוקית, תוך יצירת הנחיות מפורטות יותר לגבי שיקולי הענישה בעבירות ספציפיות.

המסגרת החוקית מדגישה את חשיבות האיזון בין שיקולי גמול, מניעה, הרתעה ושיקום, תוך מתן גמישות מסוימת לבית המשפט להתאים את העונש לנסיבות הייחודיות של כל מקרה ומקרה. היא מספקת כלים משפטיים לצדדים להציג את טיעוניהם באופן מובנה ואפקטיבי, ומחייבת את בית המשפט לשקול מגוון רחב של גורמים בטרם יגזור את הדין.

עורך דין פלילי

חשודים או נאשמים בביצוע עבירה פלילית? משרד עורך דין פלילי | עורכי דין פלילי מזר-כבריאן ושות', מלווה ומייצג חשודים, נאשמים ונפגעי עבירה, בכל שלבי ההליך הפלילי. התקשרו עכשיו לקבלת ייעוץ משפטי ראשוני, באופן מיידי וללא התחייבות.