טענת ההגנה מן הצדק ניתנת להפעלה במצבים שונים ומגוונים, בניהם:

1. שיהוי לא סביר: כאשר יש עיכוב ממושך ובלתי מוצדק בהגשת כתב אישום או בניהול ההליך המשפטי.
   
   
2. שיבוש הליכים: כאשר יש התנהלות לא תקינה מצד רשויות האכיפה, כמו שיבוש ראיות או אי-קיום זכויות הנאשם.
   
   
3. אכיפה בררנית: כאשר יש התנהלות שמובילה לאפליה או חוסר שוויון בפני החוק, אשר משפיעה על ההליך המשפטי, כפי שיתואר בהמשך.

ככלל, בית המשפט ישקול את השיקולים הבאים כאשר הוא מקבל החלטה האם להפעיל את ההגנה מן הצדק:

• חומרת הפגם: מהות הפגם או העיכוב בהליך. האם הפגם פוגע בצורה מהותית בעקרונות הצדק?
  
  
• השלכות על הנאשם: האם הפגם גרם לנזק משמעותי לנאשם, עד כדי פגיעה בלתי הפיכה בזכויותיו?
  
  
• הצורך להרתיע: האם השארת ההליך הפלילי על כנה תגרום לנזק נוסף ותשפיע על האמון הציבורי במערכת המשפט?

השפעות ההגנה מן הצדק על ההליך הפלילי

ביטול ההליך – במקרים שבהם בית המשפט מקבל את טענת ההגנה מן הצדק, הוא עשוי להורות על ביטול ההליך הפלילי כולו. זהו צעד קיצוני שננקט במקרים בהם יש פגם מהותי שאין אפשרות לתקנו.

מקרה של עיכוב ממושך – במקרה שבו הייתה התעכבות משמעותית בהגשת כתב אישום, כמו מקרה שבו עברו שנים רבות מאז האירוע ועד שהוגש כתב האישום, עשוי בית המשפט להפעיל את ההגנה מן הצדק ולבטל את ההליך.

שיבוש ראיות – אם נחשף כי ראיות חיוניות שוכתבו או שוחזרו בצורה לא חוקית, ניתן להפעיל את ההגנה מן הצדק במטרה להבטיח שההליך ייהפך לבלתי הוגן.