מחשבה פלילית
בהתאם להוראות חוק העונשין, על מנת להרשיע נאשם בביצוע עבירה פלילית, נדרשת התביעה להוכיח שהתקיימו אצלו שני יסודות מרכזיים באופן סימולטני – היסוד הנפשי והיסוד העובדתי.
המונח "מחשבה פלילית" מתאר את היסוד הנפשי, כלומר, את המצב התודעתי של מבצע העבירה בעת ביצוע המעשה הפלילי. על מנת שתתקיים מחשבה פלילית, נדרשת התביעה להוכיח שהייתה לנאשם מודעות להתנהגות ומודעות לנסיבות. ככל שמדובר בעבירה תוצאתית (כדוגמת: רצח, גרימת חבלה חמורה וכו'), נדרשת התביעה בנוסף גם להוכיח, שהייתה לנאשם מודעות לאפשרות התרחשות התוצאה + שהוא ביצע את העבירה בכוונה או בפזיזות.
המונח "מחשבה פלילית", והדרך שבה בתי המשפט בוחנים אותו הינו מורכב ומעבר להיקפו של מאמר זה. יחד עם זאת, להלן מטה תובא סקירה קצרה לעניין מהי מחשבה פלילית, וכיצד בוחנים האם היא התקיימה אצל אדם מסוים.
משרד עורך דין פלילי | עורכי דין פלילי מזר-כבריאן, מלווה ומייצג חשודים, נאשמים ונפגעי עבירה, בכל תחומי המשפט הפלילי. זמינות 24/7.
מחשבה פלילית - חוק העונשין
חוק העונשין מתייחס לדרישה של מחשבה פלילית (סעיף 19), כמו גם מגדיר מהי מחשבה פלילית (סעיף 20), כמתואר להלן:
דרישת מחשבה פלילית (תיקון מס' 39) תשנ"ד-1994:
19. אדם מבצע עבירה רק אם עשאה במחשבה פלילית, זולת אם –
(1) נקבע בהגדרת העבירה כי רשלנות היא היסוד הנפשי הדרוש לשם התהוותה; או
(2) העבירה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה.
מחשבה פלילית (תיקון מס' 39) תשנ"ד-1994:
20. (א) מחשבה פלילית – מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה, ולעניין התוצאות גם אחת מאלה:
(1) כוונה – במטרה לגרום לאותן תוצאות;
(2) פזיזות שבאחת מאלה:
(א) אדישות – בשוויון נפש לאפשרות גרימת התוצאות האמורות;
(ב) קלות דעת – בנטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאות האמורות, מתוך תקווה להצליח למנען.
(ב) לעניין כוונה, ראייה מראש את התרחשות התוצאות, כאפשרות קרובה לוודאי, כמוה כמטרה לגרמן.
(ג) לעניין סעיף זה –
(1) רואים אדם שחשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להם, אם נמנע מלבררם;
(2) אין נפקה מינה אם נעשה המעשה באדם אחר או בנכס אחר, מזה שלגביו אמור היה המעשה להיעשות.
מהי מחשבה פלילית
כמתואר בחוק העונשין, על מנת שתתקיים מחשבה פלילית נדרש שתהיה אצל אותו האדם, מודעות להתנהגות, מודעות לנסיבות, ובעבירות תוצאתיות גם מודעות לאפשרות התרחשות התוצאה.
מודעות להתנהגות:
מודעות זו כוללת ידיעה של האדם לכך שהוא מבצע פעולה מסוימת, למשל:
- אדם שיורה בנשק – מודע לכך שהוא לוחץ על ההדק.
- נהג הנוסע במהירות גבוהה מהמותר – מודע לכך שהוא נוהג ברכב במהירות חריגה.
מודעות לנסיבות:
מדובר במודעות של מבצע העבירה לנסיבות המתקיימות במציאות. לדוגמה:
- אדם המכניס חפץ לתיק של אחר מתוך כוונה לגנוב – עליו להיות מודע לכך שהתיק אינו שייך לו.
- מי שמוכר סמים – עליו להיות מודע לכך שהחומר שהוא מחזיק הוא סם אסור.
מודעות לאפשרות התרחשות התוצאה:
היסוד הנפשי בעבירות תוצאה דורש שהנאשם היה מודע לאפשרות שהתוצאה האסורה עלולה להתרחש. למשל:
- במקרה של תקיפה חמורה, על הנאשם להיות מודע לכך שמעשיו עלולים לגרום חבלה גופנית קשה.
- כאשר אדם מצית מבנה, הוא מודע לכך שהדבר עלול לגרום לשריפה ולהרס רכוש.
בהמשך לאמור יודגש, כי בעבירות הדורשות תוצאה, נדרשת התביעה להוכיח גם שהנאשם התכוון לגרום לתוצאה או לחילופין שפעל בפזיזות (קלות דעת או אדישות), כפי שיתואר בהמשך.
עצימת עיניים על פי חוק העונשין
המונח עצימת עיניים מופיע בחוק העונשין, וקובע כך:
20(ג)(1). רואים אדם שחשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להם, אם נמנע מלבררם;
כלומר, כאשר אדם חשד שקיימות נסיבות מסוימות הקשורות לעבירה, אך נמנע מלהתעמק בהן בכוונה כדי לא לדעת בוודאות – הוא עדיין ייחשב כמודע, בדומה למי שידע בפועל.
המטרה של דוקטרינה זו היא למנוע מאנשים להתחמק מאחריות פלילית על ידי התעלמות מכוונת מעובדות מטרידות. הרציונל הוא שאדם שבחר לא לדעת – משול למי שידע בפועל. למשל:
- מי שרוכש מוצר מגורם מפוקפק במחיר זול במיוחד, אך נמנע מלשאול האם מדובר ברכוש גנוב – עשוי להיחשב כמי שהיה מודע לכך שהוא קונה רכוש גנוב.
- מי שמסיע נוסע מעבר לגבול מבלי לבדוק אם יש לו מסמכים תקפים, למרות חשד ממשי שהוא מסתנן – עשוי להיחשב כמודע לכך שהוא מסייע להברחת גבול.
- מי שמקיים יחסים עם קטינה, תוך שהעדיף שלא לשאול אותה לגילה למרות מראיה הצעיר במיוחד, עלול להיחשב כמי שעצם את עיניו, ובהתאם יחשב כמי שהיה מודע לכך שמדובר בקטינה.
היסודות של עצימת עיניים:
כדי להוכיח שעצימת עיניים שקולה למודעות פלילית, על התביעה להוכיח שני יסודות מרכזיים מצטברים:
- חשד סובייקטיבי – לדוגמה, האדם חשד שישנה עובדה או נסיבה בעייתית (למשל, בקיום יחסים אינטימיים, אדם חשד שמדובר בקטינה).
- הימנעות מכוונת מבירור – האדם בחר שלא לבדוק את העניין, על אף שהייתה לו אפשרות לבדוק (יכול היה לשאול את הבחורה לגילה, ואף לבקש לראות תעודת זהות).
יודגש כי אם שני התנאים הללו מתקיימים, יראו את האדם כאילו היה מודע בפועל. בתי המשפט בישראל פירשו את הדוקטרינה באופן מחמיר, בעיקר במקרים של עבירות רכוש, עבירות כלכליות, ועבירות מין. בכך, החוק מבטיח כי נאשמים לא יוכלו להימלט מאחריות פלילית באמצעות טענות כמו: לא ידעתי, לא חשבתי, וכו'.
פזיזות על פי חוק העונשין
ככל שמדובר בעבירות תוצאתיות, נדרשת התביעה להוכיח כי מעבר למודעות מצדו של הנאשם להתנהגות ולנסיבות, הייתה לו גם כוונה לגרום לתוצאה האסורה (כפי שיתואר בהמשך), או לחילופין, שהוא התנהג בפזיזות.
פזיזות היא אחת מדרגות היסוד הנפשי במשפט הפלילי, והיא מתארת מצב שבו אדם מודע לאפשרות שהתוצאה האסורה עלולה להתרחש, אך ממשיך בפעולתו למרות זאת. כלומר, האדם אינו חפץ בהתרחשות התוצאה, אך מוכן להסתכן בה.
חוק העונשין, תשל"ז-1977, מתייחס לפזיזות כמצב שבו אדם פועל תוך זלזול בסיכון ממשי, באופן שיכול להוביל להשלכות פליליות חמורות. מדובר ברמה חמורה יותר מרשלנות, אך פחותה מכוונה פלילית.
בהקשר של פזיזות, המשפט הפלילי מתייחס לשני מצבים מרכזיים, ודורש את התקיימותו של אחד מהם:
- קלות דעת – מדובר במצב שבו אדם מודע לסיכון שהתוצאה תתרחש, אך מקל ראש בסיכון זה מתוך מחשבה שהתוצאה לא תקרה.
- אדישות – כאשר אדם מודע לסיכון, אך לא אכפת לו אם התוצאה האסורה תתרחש או לא.
בהמשך לאמור יודגש, שאדישות הינה יסוד נפשי חמור יותר מאשר קלות דעת, שכן באדישות לא באמת מעניין את העבריין אם הסיכון אכן יתממש (כלומר, העבריין היה אדיש לתוצאה האפשרית), וזאת בניגוד לקלות דעת, ששם העבריין אמנם לקח סיכון לא סביר, אך סבר שהסיכון יתממש.
כוונה על פי חוק העונשין
כוונה פלילית היא הדרגה הגבוהה ביותר של היסוד הנפשי במשפט הפלילי. כאשר אדם מבצע עבירה מתוך רצון להשיג תוצאה מסוימת, או מתוך ידיעה ודאית שהתוצאה תתרחש, הוא פועל מתוך כוונה פלילית.
חוק העונשין, תשל"ז-1977, קובע כי כדי להרשיע אדם בעבירה תוצאתית, יש להוכיח שלעניין התוצאה, התקיימה פזיזות או כוונה – כלומר, שהנאשם התנהג בפזיזות או שחפץ בתוצאה, כלומר שהייתה לו כוונה לגרום לתוצאה.
לעניין הוכחת היסוד הנפשי של כוונה, חוק העונשין קובע כך:
20(ב). לעניין כוונה, ראייה מראש את התרחשות התוצאות, כאפשרות קרובה לוודאי, כמוה כמטרה לגרמן.
כידוע, כוונה נמצאת עמוק בתוך ליבו של האדם, ולכן לא ניתן באמת לדעת על כוונתו של אדם מסוים. בשל הבעייתיות שבלבחון את ליבו של אדם מסוים, קבע המחוקק שלעניין כוונה, ראיה מראש את התרחשות התוצאה כאפשרות קרובה לוודאי, כמוה כמטרה לגרמה.
כלל זה הנקרא גם בשם "כלל הצפיות" קובע כי בכל מקום שבו ניתן יהיה להוכיח כי אפשרות התרחשות התוצאה בעקבות ההתנהגות הייתה קרובה לוודאי, או אז ניתן יהיה לייחס לנאשם את היסוד הנפשי של כוונה – כלומר, אם מישהו פעל בצורה מסוימת והתרחשות התוצאה הייתה קרובה לוודאי להתרחש, או אז לפי החוק הפלילי הוא יחשב כמי שהתכוון לגרום לאותה התוצאה.
חשודים או נאשמים בביצוע עבירה פלילית? מחפשים עורך דין פלילי דחוף? עורך דין פלילי מומלץ? משרד עורך דין פלילי | עורכי דין פלילי מזר-כבריאן ושות', מלווה ומייצג חשודים, נאשמים ונפגעי עבירה, בכל שלבי ההליך הפלילי. בין שירותי המשרד תוכלו למצוא: ייעוץ לפני חקירה, שחרור ממעצר, ייצוג בהליך פלילי, ייעוץ משפטי פלילי, ועוד. המשרד זמין ללקוחותיו 24/7 בכל רחבי הארץ.
