הוראת סעיף 34ח. לחוק העונשין קובעת:

34ח. לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה אם, בשעת המעשה, בשל מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי, היה חסר יכולת של ממש –
(1) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או
(2) להימנע מעשיית המעשה.

התנאים הנדרשים לקבלת הטענה של אי שפיות זמנית – טענת ההגנה של אי שפיות הדעת הינה מורכבת ומעבר להיקפו של מאמר זה. יחד עם זאת, אשתדל להסביר בקצרה את עיקר הדברים, להלן: ככלל, ועל מנת שתתקבל טענה של אי כשירות בעת ביצוע העבירה – טענה שקבלתה תוביל לזיכויו של הנאשם, על הנאשם לעמוד באחד מתוך שני התנאים הבאים: התנאי הראשון הוא שהנאשם לא הבין את הפסול שבמעשיהו, הווי אומר שהנאשם לא הבדיל בין טוב לרע בעת ביצוע העבירה, והתנאי השני הוא שהנאשם לא יכול היה להימנע מעשיית המעשה, כלומר לא יכול היה לשלוט במעשיו. כאמור לעיל", אין מדובר בתנאים מצטברים ומספיק שהנאשם יעמוד רק באחד מהתנאים. 

בהמשך לאמור, יש לציין שכאשר נאשם הסובל ממחלת נפש כלשהי ביצע עבירה פלילית וטוען להגנת אי שפיות, או אז יידרש הנאשם (עורך דינו) להוכיח שיש קשר סיבתי בין מחלת הנפש שממנה הוא סובל, לבין ביצוע העבירה. 

לכאורה נראה כי כל נאשם הסובל ממחלת נפש כלשהי יכול לחסות תחת ההגנה של אי שפיות זמנית, אולם לא כך הדבר. בתי המשפט בישראל דוחים באופן תדיר טענות הגנה של אי שפיות זמנית, וזאת מכיוון שאין זה פשוט כלל להוכיח שהנאשם היה במצב שלא הבדיל בין טוב לרע, או במצב שבו לא יכול היה לשלוט במעשיו.

ככל שהסתבכתם בפליליים, וככל שהנכם סבורים שיש מקום להעלות את הטענה של אי שפיות זמנית, מומלץ ליצור קשר עם עורך דין פלילי מנוסה ובעל ניסיון בתחום הפסיכיאטריה. למעלה מן הצורך, יצוין שמשרד עורכי דין פלילי אופיר מזר ואיתן כבריאן, מתמחה בין היתר בתחום הפסיכיאטריה המשפטית.