הגנת זוטי דברים
טענת "זוטי דברים" (המכונה גם הגנת זוטי דברים) הינה טענת הגנה האומרת שלמרות שבוצעה עבירה פלילית כלשהי, אין זה נכון להעמיד את העבריין לדין.
סעיף 34יז לחוק העונשין תשל"ז-1977 קובע כי לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה, "אם, לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך".
במילים אחרות, גם כאשר התגבשו כל יסודות העבירה הפלילית, ניתן לפטור נאשם מאחריות אם ההתנהגות נחשבת לזניחה ונטולת חשיבות מבחינת הערך החברתי המוגן והעניין לציבור. במאמר זה אבחן את מעמדה של טענה זו במשפט הפלילי הישראלי, את יסודותיה, את הזיקה שלה לעקרונות יסוד במשפט הפלילי, את גבולות השימוש בה ואת ההצדקות לקיומה.
משרד עורך דין פלילי | עורכי דין פלילי מזר-כבריאן ושות', מלווה ומייצג חשודים, נאשמים ונפגעי עבירה, בכל סוגי העבירות הפליליות ובכל שלבי ההליך הפלילי. המשרד זמין ללקוחותיו 24/7 בכל רחבי הארץ. התקשרו עכשיו לקבלת ייעוץ משפטי ראשוני, באופן מיידי וללא התחייבות.
מהי טענת זוטי דברים
הגנת זוטי דברים מעוגנת בחוק העונשין כחלק מהדין הפלילי. הסעיף הנוגע להגנה זו נוסף במסגרת תיקון 39 לחוק העונשין, שנכנס לתוקף בשנת 1995. בכך הפכה טענת זוטי דברים לחלק מהדין הסטטוטורי, לצד יתר הסייגים לאחריות פלילית (כדוגמת הגנת הכורח, צורך, הגנה עצמית וכדומה). מדובר בטענת הגנה שהנאשם רשאי לטעון במשפט הפלילי, ומשמעה היא כי למרות שמעשיו מוגדרים מבחינה פורמלית כעבירה, אין להטיל עליו אחריות פלילית בשל קלות הערך המהותית של המעשה.
מבחינת סיווגה המשפטי, זוטי דברים נחשבת ל"סייג לאחריות פלילית" ולא לשלילה גורפת של עצם קיום העבירה. במילים אחרות, אין בהגנה זו בכדי לבטל את העבירות הקלות שקבע המחוקק (כלומר עבירות שבמהותן הוגדרו קלות-ערך מלכתחילה). תחת זאת, הבחינה היא קונקרטית לגבי מעשה העבירה שביצע הנאשם. יש להעריך היכן מעשה זה ממוקם בסולם החומרה של אותה עבירה, ואם הוא מצוי מתחת לרף המינימלי של אנטי-חברתיות הנדרש – תחול ההגנה. בפועל, טענת זוטי דברים נדונה רק לאחר שהוכח כי הנאשם עבר את העבירה מבחינת היסודות הפורמליים. בשלב זה היא משמשת כטענת הגנה לפטור מאחריות.
יודגש, כי נטל ההוכחה לקיום התנאים להגנת זוטי דברים רובץ על הטוען לה – כלומר על הנאשם שמעלה את הטענה, ולכן, ישנה חשיבות רבה לקבלת ייצוג משפטי מקצועי מאת עורך דין פלילי מנוסה, שידע להתמקד בנקודות החשובות שעוזרות לנאשם, ובכך יעלה באופן משמעותי את סיכויי קבלת הטענה.
יסודות טענת זוטי דברים
חוק העונשין עצמו מורה במפורש על ארבעה יסודות שמנחים את בחינת תחולת הגנת זוטי הדברים. לפני החלת ההגנה, על בית המשפט לשקול את:
- טיב המעשה – מהות העבירה וטיבה, לרבות מידת החומרה הגלומה בסוג המעשה שבוצע.
- נסיבות המעשה – ההקשר העובדתי והנסיבתי שבו נעברה העבירה, כגון אופן ההתנהגות, הרקע וההקשר שבו פעל הנאשם.
- תוצאות המעשה – התוצאה שנגרמה בפועל מן העבירה, מידת הנזק או הפגיעה בערך המוגן שההתנהגות הסבה בפועל (או היעדר נזק של ממש).
- האינטרס הציבורי – מידת העניין הציבורי באכיפת העבירה בנסיבות העניין, לרבות שיקולי מדיניות כלליים: האם יש תועלת או צורך חברתי בהעמדה לדין ובענישה על מעשה שכזה, או שמא מדובר בעניין זניח שאין לציבור עניין בהפעלת הכלי הפלילי לגביו.
הערה חשובה לעניין קבלת הטענה – יודגש כי רק אם בהתחשב בכל ארבעת ההיבטים הללו ניתן יהיה לקבוע שהמעשה הוא "קל ערך", או אז תוכר הגנת זוטי דברים ותישלל אחריותו הפלילית של הנאשם למעשה זה. הגנה זו מחייבת אפוא הערכה כוללת: אין מדובר בפטור אוטומטי המבוסס על קריטריון כמותי או מספרי בלבד, אלא בהערכת איכות וחומרת המעשה בהקשרו. כך למשל, מעשה שעונה על הגדרת עבירה בחוק עשוי להיחשב קל ערך אם הפגיעה בערך החברתי המוגן שולית וזניחה, ואם רמת האנטי-חברתיות הגלומה בו נופלת מתחת לרף המינימלי המקובל לעבירה פלילית. מטרת הבחינה היא לנפות מן העולם הפלילי התנהגויות הנופלות אמנם בגדר האיסור הפלילי באופן פורמלי, אך אינן מגשימות באופן מהותי את התכלית העומדת מאחורי אותו איסור.
זוטי דברים במשפט הפלילי בישראל
עיגונה של טענת זוטי דברים בדין משקף זיקה הדוקה לעקרונות יסודיים במשפט הפלילי. ראשית, הוא מהווה ביטוי כללִי לעיקרון העתיק שקובע כי אין המשפט הפלילי עוסק בזוטות. עיקרון זה, המוכר בשיטות משפט רבות, מתווה את הרעיון שהמשפט הפלילי (ולמעשה מערכת המשפט בכלל) נועד להתמודד עם התנהגויות בעלות משמעות חברתית ולא בזוטי-דברים ועניינים קלי ערך. החוק הישראלי אימץ עיקרון זה במפורש במסגרת סעיף 34יז, ובכך הבהיר שהמשפט הפלילי מוגבל לעניינים בעלי מינימום של חומרה.
עיקרון זה משתלב עם התפיסה של הגנה על ערכים חברתיים מוגנים, וכי התנהגות שאין בה סכנה מינימלית לערך חברתי מוגן איננה מצדיקה העמדה לדין פלילי. הגנת זוטי דברים קשורה בעקרון היסוד של האשמה הפלילית והצדק בהטלת אחריות. ההצדקה העמוקה להגנה זו נשענת לא רק על היעדר נזק חברתי משמעותי, אלא גם על מושג האשמה המוסרית של העושה. הרעיון הוא שהתנהגות קלת-ערך עשויה ללמד כי למרות שהאדם עבר על החוק במובן הטכני, מידת האשמה או הפסול המוסרי שלו פחותים במידה כזו שלא צודק להטיל עליו קלון פלילי. עקרון זה מבטיח שהדין הפלילי לא ישמש להענשת מי שמעשיו אינם מלמדים על מידה מספקת של כוונה פלילית או פזיזות ערכית המצדיקה ענישה.
הטענה מגלמת את עקרון המידתיות וההתערבות המינימלית של המשפט הפלילי. המשפט הפלילי נתפס ככלי חריף שיש להשתמש בו רק כאמצעי אחרון (אולטימטיבי) נגד תופעות חמורות הפוגעות בסדר הציבורי. שילוב הגנת זוטי דברים בחוק משקף את ההכרה בכך שישנן התנהגויות שאמנם מפרות את לשון החוק, אך הן מצויות בשולי האיסור הן מבחינת הנזק והן מבחינת אשמת העושה, עד כי הפעלת הדין הפלילי כלפיהן איננה מידתית. כך נשמרת הלימה בין מטרות המשפט הפלילי – הגנה על הציבור וערכיו – לבין יישומו בפועל, באופן שמונע הפללה עודפת של זוטות ועניינים שוליים. בנוסף, ההגנה מאזנת בין עקרון החוקיות הפורמלית (כיבוד לשון החוק כלשונה) לבין הצורך בגמישות מהותית. היא מאפשרת לבית המשפט לסטות מהכלל הפורמלי במקרים חריגים של זוטי דברים.
לבסוף, יש לציין את הקשר לעקרון עניין הציבור באכיפה. עוד טרם עוגנה ההגנה בחוק, קיימת הייתה פרקטיקה של הימנעות מהעמדה לדין במקרים פעוטים מטעם התביעה, תחת הקטגוריה של "חוסר עניין לציבור". שילוב זוטי הדברים בחוק איפשר לעיקרון זה לקבל תוקף מהותי גם בזירה השיפוטית: לא רק התביעה מוסמכת כיום לסגור תיק בעילה של העדר עניין לציבור, אלא שבית המשפט עצמו מוסמך לזכות נאשם מחמת קלות ערך המעשה. כך מתיישב ההליך הפלילי עם התפיסה שהמשאב השיפוטי והענישתי יופעל באופן מושכל ורק היכן שיש אינטרס ציבורי ממשי בכך. בית המשפט אינו נדרש עוד להרשיע נאשם ולגזור עליו עונש סמלי רק מפני שפורמלית התגבשה עבירה. הוא רשאי לקבוע שלא התקיימה פליליות מהותית, ובהתאם לפטור את הנאשם.
גבולות השימוש בהגנת זוטי דברים
הגנת זוטי דברים נועדה לשמש חריג צר וממוקד, ולא אמצעי רחב לשחיקת גבולותיהן של עבירות פליליות. חוק העונשין עצמו התווה את גבולותיה באמצעות ארבעת המבחנים שנסקרו לעיל, הקובעים את הרף המינימלי שבו מעשה עדיין ייחשב פלילי. גבולו התחתון של התחום הפלילי מסומן אפוא באמצעות ההגנה: מתחת לסף מסוים של חומרה ופגיעה בערך המוגן, המעשה יצא מכלל הפליליות. ואולם, חשוב להדגיש כי הזכות ליהנות מהגנה זו שמורה למקרים חריגים בלבד. מעשים שאינם באמת זניחים לא יזכו להגנת "קל הערך", למשל: ככל שהמעשה פוגע פגיעה ממשית בערך מוגן, גורם נזק בעל משמעות, או מגלם התנהגות אנטי-חברתית מובהקת – הוא לא ייחשב ל"זוטי דברים" גם אם מדובר בעבירה שככלל אינה חמורה.
באופן דומה, אם קיים עניין ציבורי ממשי באכיפת הנורמה במקרה מסוים (כגון צורך בהרתעה, בהגנה על קורבנות, או בשמירה על סדר ציבורי תקין), לא יראה בית המשפט את המעשה כקל ערך. למעשה, עצם קיומם של יסודות העבירה ותכליתה המוגנת מלמד לרוב שיש רף מינימלי של חומרה שהעבירה נועדה למנוע. ההגנה תופעל רק כאשר יתברר שמקרה נתון נופל מתחת לרף זה ואינו מגשים את החשש שאותה עבירה נועדה למנוע.
במהלך השנים התעורר דיון סביב שאלת היקף התחולה הראוי של הגנת זוטי דברים. יש הרואים בהגנה זו סוג של הצדק השמור למצבים שבהם אין בעבירה מידה מינימלית של סכנה לערך המוגן, ולפיכך המעשה אינו מגיע כדי פסול פלילי מהותי כלל. מנגד, הושמעה גם דעה מרחיבה הגורסת שיש לתפוס את זוטי הדברים כהגנה פוטרת העשויה לחול אף במקרים שאינם שוליים לחלוטין – כלומר, גם כאשר הפגיעה בערך המוגן אינה אפסית – אם בשל נסיבות המקרה והאשמה המופחתת של העושה אין זה צודק להטיל עליו אחריות פלילית מלאה. לפי גישה זו, ייתכנו מצבים שבהם העבירה הופרה הן מבחינה טכנית והן מבחינה עניינית, ובכל זאת ניתן לומר שהמעשה, בנסיבותיו, הוא קל ערך ואינו מצדיק תגובה עונשית. גישה מרחיבה זו מדגישה את שיקול הדעת השיפוטי ואת עקרון ההגינות. במקרים חריגים, גם מעשה שאינו זניח לחלוטין עשוי להיחשב מחוץ לגדר הפלילי אם ההקשר מצביע על אשמה מועטה באופן קיצוני אצל הנאשם ועל חוסר צדק בהרשעתו. עם זאת, יש לזכור שהמשפט הישראלי טרם הרחיק לכת בהחלת ההגנה על "מקרים חמורים יחסית" באופן תדיר, והפרשנות המקובלת נשארת מצמצמת וזהירה. ההגנה לא תיושם אם פירוש הדבר לרוקן מתוכן איסורים פליליים שהמחוקק קבע והכיר בחשיבותם.
ההצדקה לקיום הגנת זוטי דברים
קיומה של הגנת זוטי דברים בדין הפלילי הישראלי נשען על מספר הנמקות עקרוניות, המתיישבות עם ערכי יסוד של שיטת המשפט ועם הצורך במערכת ענישה צודקת ויעילה. ראשית, ההגנה מוצדקת לאור ההבנה שהגדרות עבירות פליליות מנוסחות בהכרח באופן כללי, ולכן עלולות ללכוד ברשתן גם מקרים שוליים שלא היו בליבת הרעיון הפלילי שנועדו למנוע. בהיעדר סייג זה, אדם עלול להימצא אשם בפלילים אך ורק מכוח התאמה פורמלית ללשון החוק, אף שמעשיו אינם מגלמים אפילו את מינימום הפסול החברתי שהעבירה מבקשת לדכא . הדין הפלילי נועד, אפוא, לאכוף נורמות מהותיות ולא עניינים טכניים או חסרי משקל. הגנת זוטי דברים "נוגסת" מתוך תחום ההפללה הפורמלי את אותה שכבה תחתונה של מעשים שבמבחן ענייני אינם שייכים באמת לתחום הפלילי. בכך מובטח כי ההגדרה הפורמלית של עבירה פלילית מתואמת לתוכנה המהותי ולתכליתה החברתית.
שנית, ההגנה מממשת עיקרון של צדק והגינות במערכת האכיפה. עוד טרם חקיקתה, התמודדו רשויות התביעה עם תיקים שוליים באמצעות סגירתם בעילת חוסר עניין לציבור. ואולם, מצב זה יצר תלות בלעדית בשיקול דעת התביעה והותיר את בתי המשפט חסרי סמכות לזכות נאשם בשל קלות המעשה. הכנסת ההגנה לחוק שינתה מצב זה. היא הסמיכה את בית המשפט לבחון את משמעות המעשה והקשרו ולקבוע שהוא אינו מגיע כדי פליליות, אף שהוכח כשלעצמו כעבירה מבחינת הדין הפורמלי. בכך מתוקן עיוות פוטנציאלי, ומושג איזון בין עקרון שלטון החוק (אכיפת החוק על מי שהפר אותו) לבין עקרון הצדק (מניעת ענישה בלתי מוצדקת על מעשה זניח).
שלישית, קיימת הצדקה תועלתנית ומערכתית בהגנה זו. הפעלת מערכת המשפט והענישה כרוכה במשאבים ובהשלכות חברתיות (למשל, הכתמת אדם בהרשעה פלילית). מן הראוי שמנגנונים אלו יופעלו רק כאשר יש בכך תועלת של ממש לחברה. הגנת זוטי דברים מונעת בזבוז משאבים ומפנה את כוח האכיפה למקומות הנדרשים באמת. היא גם תורמת לאמון הציבור בהגינות המערכת – ציבור שמודע לכך שבתי המשפט אינם מענישים על זוטות וכי הפרופורציות נשמרות, ייטה לראות במערכת המשפט גוף צודק והגיוני. זיכוי נאשם מחמת קלות ערך המעשה שולח מסר שמטרת הדין הפלילי אינה ענישה לשמה או קנאות לאות הכתוב, אלא הגנה על החברה תוך שמירה על היגיון, מידה ונחיצות.
רביעית, ברובד הערכי, עצם קיומה של ההגנה מדגיש את אנושיותו של המשפט הפלילי. החוק אמנם קובע גבולות ברורים של מותר ואסור, אך באמצעות דוקטרינת זוטי דברים הוא מכיר בכך שהחיים מורכבים מניואנסים. לא כל עבירה טכנית מחייבת תגובה פלילית. הכרה זו מציגה את המשפט כמערכת שמסוגלת להבחין בין עיקר לתפל, ולנהוג בסלחנות מקום שבו לא קמה פגיעה אמיתית בערכי החברה. זו הצדקה מוסרית לקיום ההגנה – היא שומרת את הדין הפלילי בתחום שבו הוא משרת צדק מהותי, ומונעת ממנו להפוך לכלי עיוור הפוגע בפרטים ללא תכלית חברתית אמתית.
לסיכום, טענת זוטי דברים במשפט הפלילי הישראלי ממלאת תפקיד חשוב, למרות השימוש המצומצם בה. היא מעגנת באופן רשמי את הרעיון שהחוק הפלילי לא נועד לעסוק בזוטות, ומשלבת זאת בדין בצורה מאוזנת, באמצעות מבחנים מוגדרים ובכפיפות לעקרונות היסוד של דיני העונשין. בכך היא מבטיחה שהפליליות תיוחד להתנהגויות בעלות משקל מוסרי-חברתי ממשי, ותמנע הרשעת אנשים על מעשים שאמנם אסורים על פי לשון החוק, אך רחוקים מלהיות עבירות במלוא מובן המילה מבחינה ערכית ומהותית. ההגנה משקפת את מחויבותו של המשפט לצדק, למידתיות ולהתמקדות בעיקר – ערכים שעליהם מושתתת השיטה המשפטית בישראל.
הסתבכתם בפליליים? זומנתם לחקירה פלילית? משרד עורך דין פלילי | עורכי דין פלילי מזר-כבריאן ושות', מלווה ומייצג חשודים, נאשמים ונפגעי עבירה, בכל סוגי העבירות הפליליות ובכל שלבי ההליך הפלילי. בין שירותי המשרד תוכלו למצוא: ייעוץ לפני חקירה, שחרור ממעצר, ייצוג בהליך פלילי, הגשת ערעור פלילי, ייעוץ משפטי פלילי, ועוד. התקשרו עכשיו לקבלת ייעוץ משפטי ראשוני, באופן מיידי וללא התחייבות!
